שמחת בית השואבה

מפרשת השבוע – שמחת בית השואבה

בימי חול המועד סוכות, שמחה גדולה שררה בבית המקדש בעת שאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח, ועד כדי כך שאמרו חז"ל (סוכה ה.), "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה בימיו. וכך מתוארים בגמרא (שם נג.), להטוטי השמחה:

רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה

נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן. לוי היה שמח, והיה נוטל שמונה סכינים, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. שמואל היה שמח, והיה נוטל שמונה גביעי יין מזוגים וזורק אחת ונוטל אחת ולא היו נשפכים. אביי היה שמח, והיה זורק שמונה ביצים וזורק אחת ונוטל אחת ולא היו נשברות, ויש אומרים שהיה עושה זאת בארבעה ביצים.

ומוסיף הרמב"ם (פ"ח מהלכות לולב), וכותב שבכל המועדים מצוה לשמוח, אך בחג הסוכות הייתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר, "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". וכל אחד ואחד היה שמח בכלי שיר שיודע לנגן בו, ומי שיודע בפה, שר בפה. והיו רוקדים מטפחים מפזזים ומכרכרים, ולא רק המון העם, אלא גדולי וחכמי ישראל, וראשי שיבות סנהדרין חסידים זקנים ואנשי מעשה, כולם היו שמחים במקדש, בימי חג הסוכות, וכולם באים לראות ולשמוע. עכ"ד.

סיום דברי הרמב"ם ש"כולם היו באים לראות ולשמוע" מלמד שכל מעשי חכמים בעת שמחת בית השואבה, היו כולם רמזים לעבודת ה', לבא לראות ולשמוע הדרכה לשאר ימות השנה ולחיי האדם (ראה ענף יוסף סוכה שם).

ויש לבאר בס"ד, את מעשי החכמים באופן זה, המספר שמונה בא לרמז על ימי האדם "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה" (תהילים פרק צ' פסוק י'), ולכן זרקו שמונה מכל מין.

האבוקה, רומזת לתלמידי חכמים "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי פרק ו' פסוק כ"ג), וכולם מכוונים כלפי מעלה, לשם שמים, ואין אחד נוגע במה שמוכן לחברו, ובמחלוקת שביניהם בדברי תורה, יש להודות על האמת במקום שצריך, לכפוף את הראש ולנשק באמיתה של תורה, אך לא כל הבריות יכולים לעשות כן.

הסכינים רומזות ללשון הרע על דרך מה שאמרו " ולשונם חרב חדה" (תהילים פרק נ"ז), שכל דיבור צריך להיות מדוד וזהיר לבל יפגע בחברו.

גביעי היין רומזים לכוס של ברכה, ולפרנסתו של אדם, שכל אחד מקבל כדי פרנסתו ולא נוגע במה שמוכן לחברו, אפילו לא טיפה אחת.

והביצה היא רמז לגלגל החוזר בעולם, ויש לחיות באמונה, ואין אדם נוגע בדבר המוכן לחברו, ויש אומרים ארבע בצים כנגד גיל ארבעים שנה "ובן ארבעים לבינה" (אבות פרק ה' משנה כ"א), ועד גיל ארבעים כבר מבין לבד.

וכשאדם מבין ושמח במה שיש לו, ממילא אין שמחה מעולה מזו, כי אין שנאה ואין קנאה ואין תחרות. ובחג האסיף, כן נרבה וכן נוסיף!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון