מפרשת השבוע – עושר ויושר

מפרשת השבוע – עושר ויושר

סידנא בבא סאלי זי"ע, היה זהיר שלא לקבל כסף שאין מקורו טהור, פעם אחת הגיע אליו יהודי מארה"ב, שעסק בדברים שאינם כשרים, ובידו מעטפה עבה, והגישה אליו, האדמו"ר, סירב ולא רצה לקבלה, אך הלה דחק ברב, והאדמו"ר הניחה במגירה ואמר לכל האברכים והרבנים הסובבים אותו: "כעת תראו, מהיכן שבא הכסף לשם יחזור"... האדמו"ר היה גר בנתיבות בדירת שיכון עמידר ישנה, ולפתע נהיה בבית קול רעש גדול, והרבנית נכנסה בוכייה, אירעה סתימה בביוב, צינורות ניקוז הביוב שבבית כולם אכולים ומקולקלים, וחייב להחליף את כולם, ויחד עימם את כל הרצפות, וצריך הרבה כסף, לצורך התיקון, חמשת אלפים דולר".... האדמו"ר פתח את המגירה, הוציא את המעטפה, והרבנית לקחה את המעטפה, ולאחר מספר דקות שאל האדמו"ר:" נכון שיש כאן חמשת אלפים דולר במעטפה"?, ופנה לכל הסובבים, ואמר: "ראיתם, מאותו מקום שבא הכסף לשם הלך"... (מפי הרה"ג רבי בן ציון מוצפי שליט"א).

בפרשתנו מתארת התורה את עושרו הגדול של אברהם אבינו: "ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב" (פרק י"ג פסוק ב'), ועוד מוסיפה התורה ומספרת: "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים" (שם פסוק ה'). ומבאר הרד"ק, שללוט היו מטלטלים רבים, ולכן נזקק לאוהלים רבים. ע"כ.

והמתבונן בין רכושו של אברהם אבינו, לבין רכושו של לוט, יראה שללוט היו אוהלים, ואילו אצל אברהם אבינו לא מציינת התורה אוהלים. ויש לומר שגם לאברהם אבינו היו מטלטלים רבים, וגם הוא נצרך לאוהלים כדי לאחסנם, אך אצלו לא זה היה העיקר בחיים, כי מדתו הייתה מידת חסד ונתינה לבריות, וידו הייתה רחבה בהכנסת אורחים, ולכך לא נצרך לאוהלים רבים, לצבירת ממון, כי לא עניין אותו רכושו הרב. ומה עוד שהוא ורועיו נזהרו מאוד בגזל, שלא לרעות בשדות אחרים. מה שאין כן רועיו של לוט שהיו רשעים וגזלנים. (רש"י פסוק ז').

ולכך עושרו של אברהם אבינו הלך וגדל, והוא נתברך במעשי ידיו, וזכה הוא וצאצאיו לנחלת הארץ, ואילו לוט כאשר המלאכים באים להצילו ממהפכת סדום ועמורה, הוא מתמהמה כדי להציל ממונו, (רש"י פרק י"ט פסוק ט"ז), והמלאכים מחזיקים בידו, ומוציאים אותו בחוסר כל, וכל ממונו הולך לאבדון. וללמדנו שעושר נעשה ביושר, וממון שלא נעשה בישרות, איננו מתקיים.

וכך אומר הנביא ירמיה: "קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל" (פרק י"ז פסוק י"א), ופירש המגיד מדובנא בספרו אהל יעקב בדרך משל, שהתרנגולת המגדלת אפרוחיה שלה אינה צריכה לשרוק להם שיבואו אצלה, כי מעצמם הם באים אליה. לא כן עוף המגדל אפרוחים זרים, צריך לשרוק ולצפצף כדי שיבואו אליו, כי הם תמיד מתרחקים ממנו. והנמשל הוא למי שעשה ממון ביושר ובמשפט, אינו צריך לקרוא לממון שיישאר אצלו, לא כן מי שעשה את ממונו שלא במשפט, שהוא צריך תמיד לדגור על מעותיו. ועל כך אמר גם שלמה על ממון של יושר "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי פרק י' פסוק כ"ב).

וה' ישלח ברכה בכל מעשי ידינו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון