”וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - בעצם היום הזה

”וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה“.

”בו ביום שנצטווה, ביום ולא בלילה“ (רש“י)

בסוף פרשת האזינו (דברים ל“ב, מ“ח) כתב רש“י בשם הספרי: בשלושה מקומות נאמר ”בעצם היום הזה“: בנח, ביציאת מצרים ובמיתת משה. בנח - משום שהכניסו הקב“ה לתיבה באמצע היום, נגד כוונתם של בני דורו למנוע ממנו להיכנס לתיבה. אמר הקב“ה: הרי אני מכניס אותו לתיבה לעיני הכול, ולא יהיה מי שיצליח לעכב. ביציאת מצרים - הוציאם ה‘ באמצע היום, כדי להראות למצרים שאין הם יכולים לעכב את יציאת ישראל מארצם. ובפטירת משה - שכן עם ישראל סירב להיפרד ממנהיגם האהוב, ועל כן אמר הקב“ה שהוא ייקח את משה באמצע היום, לנגד כל ישראל.

הקשו המפרשים: הרי גם באברהם אבינו נאמר: ”וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה“, ומדוע לא הזכיר רש“י גם מקום זה בין יתר המקומות? עוד יש לשאול: מדוע ביאר רש“י אצלנו את המילים ”בעצם היום“ - ”ביום ולא בלילה“, ולא פירש: ”בחצי היום“, כפי שכתב במקומות האחרים?

תשובה לכך נמצא בגמרא (פסחים ד., ויומא כ“ח.), שלמדה מאברהם אבינו את הכלל שזריזים מקדימים למצוות, שנאמר: ”וישכם אברהם בבוקר“. גם את מצות המילה ראוי לעשות מוקדם, כפי שלמדנו מזריזותו של אברהם. כך נפסקה ההלכה בשלחן ערוך (יו“ד רס“ב סע‘ א‘), שאף שכל היום כשר למילה, זריזים מקדימים למצוות ומלין מיד בבוקר.

מכאן שאברהם מל את עצמו בתחילת היום, ולא באמצעו, ומשום כך לא פירש רש“י את המילים ”בעצם היום“ כמקובל בשאר מקומות. מסיבה זו לא מנה רש“י בפרשת האזינו את ברית המילה בין הדברים שהתרחשו באמצע היום, כיון שהוא התרחש בתחילת היום, בניגוד לשלושת המקומות האחרים.

עלינו ללמוד מאברהם אבינו מהי זריזות של מצוה. זקן בן תשעים ותשע מל את עצמו, ובהיותו כואב - ”וירא וירץ לקראתם“. הוא בעצמו זריז, ומזרז את בני ביתו: ”וימהר... מהרי... ואל הבקר רץ אברהם, וימהר לעשות אותו“.

נפסקה הלכה (בשו“ע או“ח סי‘ צ‘ סעי‘ י“ב) שמצווה לרוץ בדרך לבית הכנסת, שנאמר: ”נרדפה לדעת את ה‘“.

ואפילו בשבת, ההולכים בשבת לבית הכנסת - מצווה שירוצו וימהרו לכבוד השכינה.

כמו כן, מי שנוסע בימות החול לבית הכנסת ראוי לו להחנות את רכבו קצת בריחוק, כדי לקיים את מצות הזריזות. וכדברי הגמרא: ”זריזותיה דאברהם קא משמע לן!“

פרפראות - תפילת אברהם על כיבוש הארץ

”ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ. וירא ה‘ אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת“.

”בשעה שהיה מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב“ה“ ’לזרעך אתן הארץ הזאת‘“ (בראשית רבה פרשה ל“ט, ח‘)

כאשר הגיע אברהם לארץ, היה חשוב לו לעבור דרך שכם. מדוע? ביאר רש“י: ”‘עד מקום שכם‘ - להתפלל על בני יעקב כשיבואו להילחם בשכם“. אברהם אבינו טרח ללכת לשכם, על אף שלא היה לו מה לעשות שם באותה שעה. הוא ראה את האנשים שגרו שם, שהיו חוטאים ורשעים - שלא כפי שציפה כשהגיע לסולמה של צור. עמד והתפלל על זרעו, שיצליחו לכבוש את המקום. מיד אמר לו הקב“ה: ”לזרעך אתן את הארץ הזאת“ - בזכות קבלת התורה יזכו לירושת הארץ (עיין כלי יקר ד“ה ”עד מקום“.

תפילתו של אברהם אבינו הועילה לכל הדורות כולם, וגם לדורנו אנו. אין מה לחשוש מלקיחת הארץ, לא את שכם ולא כל מקום אחר, לפי שהארץ כולה נקנתה כבר לאברהם אבינו קניין עולם, וכבר התפלל אברהם שנצליח לירש אותה.