והסר כעס מליבך

מפרשת השבוע – "והסר כעס מליבך"

ביום תשעה באב שנת תרע"ד, פרצה מלחמת העולם הראשונה, אשר הסתיימה רק כעבור ארבע שנים, מלחמה זו הקיפה מדינות רבות, ונהרגו בה מיליוני בני אדם, ועוד מיליונים אחרים נותרו פצועים יתומים ואלמנות. את הסיבה הנוראה לפריצת המלחמה, גילה אחד מהשרים המקורבים למלכות, וכך סיפר:

שר החוץ הרוסי סזונוב ניהל משא ומתן עם ממשלת גרמניה בקשר למתיחות אשר שררה בין הצדדים. הגרמנים דרשו ממנו שרוסיה תבטל את הגיוס הצבאי שהחלה בו. אלא שדרישתם באה בדיוק ברגע הכי לא מתאים. לשר סזונוב הייתה תאווה לדגים בצורה חולנית, ולרוע מזלו באותו יום המשרתת הקדיחה תבשילו והכינה לו דגים חרוכים מעט. השר רתח בזעם וכעס רב על המשרתת, ובדיוק באותם רגעים התקבלה שיחה מגרמניה לגבי המשך ניהול המשא ומתן.

השר אשר היה כעוס באותם רגעים, השיב בטלפון את תשובותיו בזעם מתוך כעס ותסכול. ומחמת שהשליח הגרמני לא ידע שהשר כועס על הדגים, הוא פירש זאת ככעס אמיתי וחוסר רצון להגיע להסדר ופשרה, ואף הוא השיב באותה מטבע והגיב בכעס, ותיכף ומיד באותו לילה פרצה המלחמה האיומה, והכל בגלל כמה דגים קטנים שנשרפו בטיגון.....(רבי משה רוזנשטיין בספרו אהבת מישרים, והובא גם בסדרת תיקון המידות "והסר כעס מלבך").

בפרשת השבוע מסופר על יצחק אבינו שכהו עיניו מראות. אחד הטעמים שכהו עיניו, מבארים חז"ל: מפני הכעס שהיה לו, לפי שהשכינה הייתה שרויה בביתו של יצחק, וכשנשא עשו מבנות כנען, היו נשיו מקטרות ומעשנות לעבודה זרה שלהן. (תנחומא תולדות סימן ח', מדרש לקח טוב ומדרש אגדה תולדות). ללמדנו שהכעס הכהה את עיניו.

ועל אף שלכאורה כעסו של יצחק אבינו היה מוצדק, והוא כעס "לשם שמיים" לכבוד ה', ולמען הסיר עבודה זרה מביתו, אך אף על פי כן הכעס גרם לו לכהות עיניו. וכעס הוא כעס ולא חשובה מה הסיבה.

וכך כותב רבי נחמן מברסלב בספר המידות (סוף ערך כעס) "הכעס מזיק לכוח הראיה". וסמך לדבר נתנו ממה שנאמר "ותכה מכעס עיני" (איוב פרק י"ז), וכן "עששה מכעס עיני" (תהילים פרק ו').

כמה תפילות צריך להתפלל אדם על מידת הכעס, וכמה עבודה ותיקון המידות דרוש לדבר, ולא בכדי בסידורים ישנים כגון תפילת החודש, הוקבעה תפילה על הכעס מיד אחרי אמירת מודה אני "יהי רצון מלפניך שיהא ליבי נכון ומסור בידי שלא אכעוס, ולא אכעיסך".

וה' יזכנו לתקן אורחותינו והליכותינו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון