וייקץ יעקב משנתו

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - בית אלוקי יעקב

”וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה‘ במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים“.

”‘ואנכי לא ידעתי‘ - שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה“ (רשי בשם מדרש אגדה)

יש להבין: כיצד יעקב אבינו שלא ידע על הקדושה שבמקום הזה, והלא הסיבה שחזר לשם ונשכב שם הייתה משום שראה שעבר על מקום בו התפללו אבותיו (עיין רש“י על פסוק י“ז ומקורו ממסכת חולין צ“א ע“א וע“ב).

אלא, הביאור הוא: יעקב באמת ידע שיש שם קדושה, שהרי אבותיו בחרו במקום זה כדי להתפלל עליו, אבל הוא עדיין לא ידע כמה עוצם גדולתו, מעלתו וחשיבותו של מקום זה, ועל זה אמר: ”ואנכי לא ידעתי“.

אך המקום בו היה יעקב אבינו, הוא מקום שבו התפללו אבותיו באקראי, אבל לא היה זה מקום תפילה קבוע, וזו באמת הסיבה שהוא אפילו לא ידע על מקום זה, עד שקפצה לו הדרך בצורה ניסית (עיין חולין צ“א:).

הגמרא דנה האם למקום שהתפללו בו באקראי, יש קדושה או לא, וז“ל (מגילה כ“ו.): ”בני העיר שמכרו רחובה של עיר, לוקחים במעות בית כנסת“. היינו, שיש קדושה לרחובה של עיר. ועל זה אומרת הגמרא: ”אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה, אבל חכמים אומרים: הרחוב - אין בו משום קדושה. ורבי מנחם בר יוסי, מאי טעמיה? הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות. ורבנן? ההוא - אקראי בעלמא“. כלומר נחלקו רבי מנחם ברבי יוסי וחכמים אם מקום שמתפללים בו באקראי מקבל דין של בית כנסת קבוע, ויש בו קדושה, או שמא אין קדושה אלא בבית כנסת קבוע דווקא. להמחיש הדבר, אפשר למשל לדון בכיכר השבת שעושים שם מדי פעם תפילות ועצרות, או בבנייני האומה שעושים תפילות, או אפילו ברחוב יפו ליד ’אגד‘ שעשו שם פעם עצרת גדולה והיו שם ששים ריבוא מתפללים, האם משום כך מקבל כל הרחוב קדושה? על זה אומרת הגמרא שלדעת רבי מנחם מקבל קדושה, ולדעת חכמים, כיון שאין זה אלא באקראי, לא מקבל קדושה. אותו הנידון יהיה לגבי מקומות שבמוצאי שבתות או בתפילות ערבית מתקבצים מניין אנשים מדיירי הבניין ומתפללים בין העמודים באקראי (פעם התפללנו תפילת מנחה בשדה תעופה ’קנדי‘ בניו יורק, וכי משום כך נהיה כל שדה התעופה כולו קדוש, אין זה אלא עראי, ובלאו הכי המקום לא היה שייך לנו, לכל היותר יש לו דין שכיר או שאול. ועיין לשו“ע סי‘ קנ“ד סע‘ ב‘, וביאור הלכה שם, וכה“ח שם).

ולפי דברי הגמרא הנ“ל אפשר לשאול: ממה נבהל כל כך יעקב אבינו שישן במקום שיש בו קדושה, והלוא לא אמורה להיות שם קדושה כמו של מקום תפילה קבוע? אלא, יעקב אבינו אמר שמקום זה היה מיועד לתפילה, ונברא בקדושה. כמו כן מצאנו שחז“ל אומרים (רש“י בשם תנחומא שם כ“ג) שאמר לו הקב“ה לאברהם אבינו ע“ה שהר המורה (הוא הר הבית), הוא המקום שבו צריך לעקוד את יצחק בנו. הלך אברהם ולא ידע היכן נמצא מקום זה, עד שנפקחו עיניו וראה הר שמתרומם עוד ועוד ועליו יש שכינה. הוא פונה לנערים ושואל אותם הראיתם אור בהר המור - האם הנכם רואים דבר מיוחד שם? אבל הם ענו: לא ראינו כי אם מהמור. אמר להם אברהם אבינו: אם כך, שבו לכם פה עם החמור - עם המשולים לחמור, והבין אברהם שזה המקום המדובר.

אם כן מקום זה הוא מקום מיוחד, שמתחילה נועד ונברא להיות מקום קדוש ונעלה (ועיין מה שהביא בילקוט שמעוני וירא רמז ק‘ שהיה המקום עמוק, ורמז הקב“ה להרים שמסביב להתקרב אליו וכך נהיה ”הר“, עיי“ש).

פרפראות - שינתם של צדיקים –

”וייקץ יעקב משנתו“.

”‘ויקץ יעקב משנתו‘ - רבי יוחנן אמר: ממשנתו“ (בראשית רבה פרשה מ“ט, ז‘)

דברי רבי יוחנן אינם נובעים רק מחילופי אותיות. אדם שישן מתוך דברי תורה ומתעורר מתוך דברי תורה - גם השינה שלו נחשבת תורה. לכן דרש רבי יוחנן ”משנתו“ - ממשנתו. שינתו היא משנתו. ואכן ידוע על כמה מגדולי ישראל אשר למדו תורה גם בחלומם.