ישמח משה במתנת חלקו

מפרשת השבוע – ישמח משה במתנת חלקו

המדרש מספר, כשיצא משה רבינו אל אחיו לראות בסיבלותם, ראה את כובד השעבוד שהכביד עליהם פרעה, ולא היתה להם מנוחה, והיה קשה עליו הדבר מאוד, הלך משה רבינו אל פרעה ואמר לו: אדוני המלך, דרך העולם, אדון שיש לו עבדים, הוא רוצה בקיומם, ואתה רוצה לכלות את עבדיך, מתוך שאתה משעבדם תמיד ואין להם מנוחה, אלא תן להם יום אחד בשבוע שינוחו ויתחזקו ויוכלו לסבול השעבוד, אמר לו פרעה: בחר להם איזה יום בשבוע שתרצה, ליום מנוחה בעבורם. אמר לו משה רבינו: תן להם את יום השבת מפני שכל מלאכה שיעשו אין בה סימן ברכה, לפי ששולט בו מזל שבתאי, שהוא כוכב המביא אסון. ופרעה הסכים ונתן את יום השבת, והיו נחים בו עם ישראל בכל שבוע מסיבלותם, ובכל שבת היו יושבים ומשתעשעים ממגילות וספרים שבידם, ומספרים על ברית בין הבתרים והבטחת יציאת מצרים, ומשבחים בכל שבת את הקב"ה שעומד לגאלם. וכשראה זאת פרעה, מיד צעק על הנוגשים וציווה להכות את העם "ואל ישעו בדברי שקר", ובטל את מנוחת יום השבת, לבל יתעסקו בדברים אלו.

וכשיצאו עם ישראל ממצרים, נתן להם הקב"ה את יום השבת במתנה, וכיון שראה משה רבינו שהסכימה דעתו לדעת יוצרו, שמח שמחה גדולה. ולכך תקנו בתפילת שבת את נוסח "ישמח משה במתנת חלקו", שמשה רבינו שמח במתנת השבת שכיוונה דעתו לדעת קונו. (מקור המדרשים שמות רבה פ"א סימן כ"ח, האבודרהם תפילות שבת, הטור סימן רפ"א, תורה שלימה שמות עמ' רכ"א, נתיב בינה עמ' 202).

בהפטרת השבת (לפי חלק ממנהג ישראל), מוכיח הנביא ישעיה את העם: "אשר אמר אליהם, זאת המנוחה, הניחו לעייף, וזאת המרגעה ולא אבוא שמוע" (פרק כ"ח פסוק י"ב). וביארו רבותינו, שבדורו של הנביא ישעיה, היו חלק מהעם שהורגלו להעביר את יום השבת בטיולים ובבילויים, בטלטול הדרך, בשיזוף בשמש שעות רבות, במשחק ובביטול הזמן, עד שתשו כוחותיהם. וכשהגיע יום ראשון, היו שבים למלאכתם כאשר הם עייפים ומותשים, ולא יכלו לחזור בכוחות רעננים לעבודתם ולמלאכתם, ובעקבות זאת גם נפגעה מלאכתם ביום ראשון, לא ראו ברכה בעמלם ובמלאכתם במהלך השבוע, ונפשם לא היתה רגועה, והכל מחמת חילולי שבת ההמוניים שנעשו. ועל כך מוכיחם הנביא ואומר: הקב"ה נתן את יום השבת למנוחה מכל עמלכם במהלך השבוע, ואם תנוחו תגיע נפשיכם לרגיעה ותראו ברכה בעמלכם, "זאת המנוחה הניחו לעייף, וזאת המרגעה". אך העם אשר היה שטוף ומכור להנאות ובילויים ביום השבת לא אבו ולא רצו לשמוע, כי היה נעים להם להמשיך ולבלות ביום השבת בטיול ובשחייה... (ראה עקב בנימין שמות בהקדמה, ובספר ישראל ושבתו עמ' 173).

דבריו של הנביא הם נבואה לשעה ולדורות, ודברי תוכחתו עדיין תקפים לדורנו, כי מי שמכבד את השבת, השבת מכבדת אותו, ומי ששומר את השבת, השבת משמרתו, "כי היא מקור הברכה"!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון