צימאון עם ישראל לתורה

מפרשת השבוע – צימאון עם ישראל לתורה

מספרים על רבי יעקב מליסא, בעל ספר "חוות דעת", שלאחר מספר שנים שישב על כסא הרבנות בעירו, החליט לעזוב, הרב ארז את ספריו וחפציו, והחליט לעבור לעיר אחרת. מיד הגיע אחד מראשי הקהילה, ושאל אם נכונה השמועה, ומדוע הרב רוצה לעזוב. ענה הרב: דע לך ששאלתך היא השאלה הראשונה שנשאלתי, איך יתכן שמספר שנים הנני רבכם, ולא נשאלתי אפילו שאלה אחת... (קובץ המאור שנה א' חוברת ד' עמ' 14, מדור ודור ח"א עמ' 105).

בפרשת השבוע מסופר על עם ישראל הבאים אילימה אשר שם שתים עשה עינות מים ושבעים תמרים, וחונים שם על המים (פרק ט"ז פסוק כ"ז), מדוע ראתה התורה לפרט את מספר עינות המים ושבעים התמרים, ופרטה את מושבם שם, הרמב"ן (שם) מביא בשם המכילתא, ר' אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים וסיפר הכתוב בזה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ צייה. עכ"ד. התורה מלמדת ומרמזת לנו כי כל מהלך החיים עלינו לחנות סביב התורה וחכמי ישראל.

גם בהפטרת השבת מסופר על דבורה הנביאה שהיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים. (שופטים פרק ד' פסוק ה'). ומקשים מדוע חזר ואמר "ויעלו אליה בני ישראל למשפט", והלא כבר נאמר "והיא שופטה את ישראל בעת ההיא". ויש לומר, שלא די במה שנקראה בשם שופטת, אלא גם זכתה שהעם עלה ובא אליה לקבל עצה ואורחות יושר, והגיעו לשאול ולחקור בין דם לדם ובין דין לדין, וזו הייתה זכותו של העם אשר צמאו לדבר ה' ובשכר זה זכו ונצחו במלחמתם כנגד סיסרא.

וכך הובא במדרש: "ויצמא שם העם למים", אין מים אלא תורה, "שם" בגלויות, עם ישראל צמאים לתורה, וזו היא רפואתם (תוספות השלם שם).

גם אנו, זו זכותנו, וזו זכותו של כל עם ישראל היושב על אדמתו, ע"י כמיהתו וצימאונו לדבר ה', לתורה וחכמי ישראל.

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון