זוהר - תצוה

השבת / הפרשה – בזוהר - תצוה קפ"ג ע"א

רבי אלעזר פתח ואמר, גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך... גם ציפור מצאה בית, אלו ציפורי שמיים, שמהן שמות מדוריהן בחוץ ומהן שמות מדוריהן בבית, כגון דרור שהוא עוף ששם דירתו בבית כל בן אדם, ולא מפחד. מדוע, מפני שהכל קוראים לו דרור, מהו דרור, חירות. כמו שאתה אומר וקראתם דרור, ותרגומו חירות, וזה הוא ציפור דרור, שהרי מיום שעושה קן בבית ומוציא בנים, מקומו בבית חמישים ימים, ואחר כך פורשים אלו מאלו, וזה הוא עוף שנקרא דרור חירות.

בוא וראה כתוב וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ, מכאן יוצאת חירות לכל, ומפני שיוצאת ממנו נקראת חירות. התורה שיוצאת ממנו נקראת חירות ועל זה כתוב חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות, וזו התורה שנקראת חירות, שהרי מה שמוציא יום זה עליון נקרא חירות, והוא חירות הכל. וזה היום הוא חירות עליונה. מפני שיש חירות תחתונה וחירות עליונה, ה“א עלינה ה“א תחתונה, חירות עליונה חירות תחתונה, שמיטה ויובל כאחד הם.

שני לחמים אכלו ישראל, אחד כאשר יצאו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, ואחד במדבר לחם מן השמים שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ועל כן קרבן היום הזה לחם הוא, ועל הלחם נקרבים כל שאר קרבנות. שהלחם הוא עיקר, שכתוב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים... וכתוב ממושבותיכם תביאו תנופה... שזה הוא לחם שהחכימו בו ישראל החכמה העליונה של התורה ונכנסו בדרכה.

עכשיו יש לנו להסתכל. בפסח יצאו ישראל מלחם שנקרא חמץ, שכתוב ולא יראה לך חמץ וכתוב כי כל אוכל מחמצת. מה הטעם מפני כבוד אותו לחם שנקרא מצה. עכשיו שזכו ישראל ללחם עליון יותר, לא היה להתבטל חמץ ולא יראה כלל, ומדוע קרבן זה חמץ היה שכתוב סולת תהיינה חמץ תאפנה. ועוד שעכשיו ביום זה מתבטל יצר הרע, והתורה שנקראת חירות נמצאת.

פתגם השבוע – רבי ישראל מרוזין – פתגמים נבחרים – השמחה

חוששני, שפושעי ישראל מזומנים אף הם לחיי העולם-הבא,

כיון שכל ימיהם שרויים בשמחה.