ותכל כל עבודת משכן אהל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - הקמת המשכן ע“י קיום רצון ה‘

”ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה‘ את משה כן עשו: ויביאו את המשכן אל משה“.

”שלא היו יכולים להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב“ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו“ (רש“י).

רבנו יעקב בעל הטורים כתב (סימן תרפ“ד) בהלכות חנוכה משום הפסיקתא, כי מלאכת המשכן הושלמה ב-כ“ה בכסלו, אך הקמת המשכן והעמדתו לא הייתה אלא ב-א‘ בניסן, כמאמר הכתוב: ”ביום החודש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד“.

בני ישראל הזדרזו עד מאוד בהקמת המשכן, כדברי ה‘אור החיים‘ הקדוש. ואכן כפל המילה ”עשו“ בפסוק: ”והנה עשו אותה כאשר צוה ה‘ כן עשו“ - מרמז על כך שעבדו בזריזות נפלאה, כראוי למלאכת הקודש, ללא כל פגם בעשיית המלאכה. אלא שעם כל זריזותם וחריצותם לא היו מסוגלים להקים את המשכן, כדברי רש“י: ”ויביאו את המשכן - שלא היו יכולים להקימו וכ“ו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן.

צריך להבין שאם חז“ל מלמדים שלא יכול שום אדם להקימו, הכוונה היא שגם עשרה וגם מאה איש לא היו יכולים להקימו, כי אילו היו יכולים היו מזדרזים ועושים זאת.

והיה צער גדול לבני ישראל, וגם צער גדול ליום כ“ה בכסלו, שעתיד להיות יום ישועה לחנוכה אחרת, היא חנוכת החשמונאים. אך רצה הקב“ה שהמשכן יוקם דווקא בראשון לחודש ניסן, כדי לעורר ולהזכיר את זכות האבות.

והנה מאחר שלא היה איש יכול להקים את המשכן, אמר ה‘ למשה: ”ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אהל מועד“. וכך מתארים זאת חכמי המוסר: משה רבינו פרסם שהקב“ה צוה אותו להקים בעצמו את המשכן. מיד נזדרזו דתן ואבירם ואספו את כל הקהל שיבואו לראות ב‘כשלונו‘ של משה רבינו, שהרי כל הגיבורים והחזקים עמדו ולא יכלול כיח ”אין כוח באדם לזוקפן“; אם כן - חשבו - איך יוכל משה לבדו להקים את המשכן?!

אך משה רבינו לא התלונן ולא התלבט. ואמנם באופן טבעי אי אפשר להקים את המשכן; אך זהו רצון ה‘, שמשה אשר לא עבד בגופו בבניית המשכן, יעמוד עתה ויקימו.

כך מפרסם משה ומקיים את דבר ה‘, ואף מקיים את דבר ההלכה (שו“ע או“ח סי‘ א‘, סעי‘ א‘): ”ולא יתבייש מפני בני המלעיגים עליו בעבודת ה‘ יתברך.

במעשהו של משה רואים כל עם ישראל כיצד הוא מקיים את דבר ה‘. דבר זה גורם לקידוש השם גדול, וידעו כל ישראל כי המשכן הום בכוח של קדושה בדבר ה‘.

פרפראות - המשכן ככפרה על חטא העגל - ”אלה פקודי המשכן משכן העדת“.

”‘משכן העדות‘ - עדות לישראל שוויתר להם הקב“ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם“ (רש“י)

הקשה הרא“ם: לשם מה אנו צריכים את עדות המשכן לכך שהקב“ה סלח לעם ישראל על חטא העגל? הלא בעצם נתינת הלוחות השניות נתבאר ש“סלחתי כדבריך“!

אך יש לומר שבניגוד ללוחות הראשונים שניתנו בפרהסיה ונשברו בפרהסיה, הלוחות השניים ניתנו בצנעה. לכם אומות העולם לא ידעו שה‘ יתברך סלח לבני ישראל. לפיכך היה צורך במשכן, שישמש עדות קבל עם ועלם לכך שהקב“ה מחל לעם ישראל על העגל.

יש להוסיף עוד, שהמשכן לא היה רק לעדות על כך שמחל הקב“ה לישראל, אלא הוא עצמו כיפר על חטא העגל, באופן של מידה כנגד מידה: בחטא העגל עם ישראל הזדרזו להביא תכשיטים, כלשון הפסוק: ”‘וישכימו ממחרת‘ - השטן זירזם כדי שיחטאו“ (רש“י); כנגד זה במשכן נאמר: ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה“, וכדברי ’אור החיים‘ הקדוש: ”שיצאו כולם כאחת בזריזות“. כשם שאדם צריך לרוץ בבואו לביהכ“נ, כך עם ישראל רצו להתנדב למשכן. הרי שעצם בניית המשכן היוותה תיקון, באופן של מידה כנגד מידה, לחטא העגל.