דרכו של החוטא

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - שיחות ומאמרים - דרכו של החוטא

”דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה‘“.

עיקרה של הכפרה בהקרבת הקרבן הינה כאשר האדם בא בלב נשבר ונדכה.

הרב אברהם מוקטובסקי זצ“ל, הידוע בכינויו - אליהו כי טוב, בעל ’ספר התודעה‘, תיאר את דרכו של החוטא המביא קרבן לבית המקדש כך: נניח שהחוטא גר בצפון הארץ, וכעת הוא מגיע דרך יריחו לירושלים. הוא מגיע לפרשת דרכים, ופוגש ילד אחד. הוא שואל אותו: כיצד מגיעים לבית המקדש? מתפלא הילד: האם אינך יודע כיצד מגיעים לבית המקדש?! וכי אינך עולה לירושלים בשלוש רגלים?! האיש מקבל המוסר ומרכין את ראשו. מראה הילד לאיש את הדרך לירושלים.

הנה מגיע אותו אדם לבית המקדש ומחפש את האחראי. אומרים לו: כהן פלוני הוא אחראי המשמרת. ניגש אותו אדם לכהן ואומר לו: אני צריך להביא קרבן. הכהן מברר: איזה עוון עשית? שואל הלה: לשם מה אתה צריך לדעת? מסביר לו הכהן, שעליו לדעת באיזה חֵטְא חָטָא, כדי להורות לו איזה סוג קרבן להביא. לא נותרת לאיש החוטא ברירה, ועליו לפרט את חטאו באזני הכהן. לשמע הדברים מזדעזע הכהן: כזה עוון עשית?! מיד מתמלא אותו אדם בושה וכלימה.

מוציא הכהן פתק מכיסו, ואומר לאיש: קח פתק זה ולך אל מקום פלוני, שם תקנה לך בהמה לקרבן. מגיע אותו אדם למקום שבו מוכרים בהמות, ומוסר את הפתק. המוכר קורא את הפתק ומשתומם אף הוא: חטאת אתה מביא? מה עשית? ושוב מתפרסם חטאו של אותו אדם. עתה, כשכולם כבר יודעים מהו העוון שעשה, מיד שב ומתמלא בושה.

החוטא מקבל את הקרבן וחוזר איתו לבית המקדש. הוא פונה לאחד הכוהנים כדי שידריך אותו כיצד לשחוט את הקרבן. מתבונן בו הכהן ושואל: איזה עוון עשית? שוב מתפלא החוטא: לשם מה עליך לדעת זאת? והכהן משיב: כדי לדעת אם לשחוט את הקרבן בדרום או בצפון וכ“ו. פעם נוספת מפרסם החוטא את חטאו. הכהן השומע נדהם למשמע אזניו, ומביא הקרבן בוש ונכלם.

לבסוף כשהוא מגיע אל הכהן השוחט, אומר לו הכהן: סמוך ידיך על הקרבן. מסתכל הכהן על החוטא ועל קרבנו וממלמל לעצמו: אם אדם זה חטא - מה אשמה הבהמה? נכנסים דבריו של הכהן לתוך ליבו של החוטא, וליבו נכנע.

הרב בעל ’בן איש חי‘ (וילך, א‘) כותב, שבזמן עשיית הכפרות בערב יום כיפור, על האדם לחשוב כי כל מה שעושים בעוף הזה היה ראוי לבוא עליו בעוונותיו, והם ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק. כשמותחים את עור הצוואר של העוף יחשוב על דין חניקה. כששוחטים את העוף - הרי זה כמו הרג. כזורקים את העוף לארץ - זו סקילה. וכשמהבהבים את העוף על האש להוריד את נוצותיו - זוהי שריפה.

מספרים על אדם אחד שקנה תרנגול בערב יום הכיפורים. מיד עם עלות השחר רצה אותו להראות שהוא מדקדק במצוות. מה עשה? לקח אותו לרשות הרבים, וגרם לתרנגול שיקרקר ויקרא בקול, כדי לעורר את תשומת ליבם של האנשים.

ראה אותו חכם אחד ואחר לו: האם אתה יודע מה מקרקר התרנגול? מה הוא אומר? אגיד לך: כתוב במגילת איכה (ג‘, א‘): ”אני הגבר ראה עוני בשבט עברתו“. הגבר - הוא התרנגול. אומר התרנגול: ”אני הגבר ראה עוני?!“ האם אני אשם שהאדם שאוחז בי עשה עבירה?~ ”אותי נהג ויולך חושך ולא אור“ (שם ב‘): אותי הוא לוקח בחושך, ו“אך בי ישוב יהפך ידו כל היום“ (שם ג‘): הוא הופך את ידו בי כל היום ואומר: ’זו חליפתי, תמורתי, כפרתי‘ כך חושב התרנגול לעצמו.

כך גם אצלך - סיים אותו חכם - אין כפרת התרנגול מועילה, אלא אם כן מצורפת לה חזרתך בתשובה. אבל אתה, כוונתך היא להראות את צדקותך לעיני הרבים, עליך אומר התרנגול: אם האדם חטא מה אני אשם